דלקת עיניים אלרגית מתפתחת כשהעין נחשפת לאלרגן - אבקת פרחים, אבק בית, שיער חיות מחמד - ולעיתים בעונות מסוימות בשנה. התגובה גורמת לגירוי, אדמומיות ונפיחות סביב העין.
זה שונה מדלקת עין זיהומית (ויראלית או חיידקית), וההבחנה ביניהן חשובה - כי הטיפול שונה לגמרי.
גירוד ואדמומיות שחוזרים על עצמם, במיוחד בעונות מסוימות בשנה.
תסמינים שלא משתפרים עם טיפות "רגילות" ללא מרשם - סימן שהאבחנה אולי לא מדויקת.
אלה מחייבים בדיקה כדי לשלול זיהום - לא להסתפק בהנחה שזו "רק אלרגיה".
כשניתן לזהות אותו - זה הטיפול היעיל ביותר, וגם היחיד שמונע חזרה.
אנטי-היסטמיניות או מייצבות תאי פיטום, לשליטה בתסמינים - בהתאמה לגיל הילד.
הקלה מיידית על הגירוד והנפיחות, בלי תרופות. פשוט ויעיל בהתקף.
טיפול מותאם לילדים עם רגישות אלרגית חוזרת, כולל הדרכת הורים למניעה לקראת העונה.
דלקת אלרגית אינה מדבקת. היא תגובה של מערכת החיסון לאלרגן בסביבה, ולא זיהום - אי אפשר "להידבק" בה מילד אחר, והילד אינו מדביק אף אחד.
הבלבול מובן: עין אדומה נראית אותו דבר מבחוץ. מה שמבדיל בפועל - גירוד עז, לרוב בשתי העיניים, לעיתים יחד עם נזלת או התעטשויות, ובלי חום. דלקת ויראלית מתחילה לעיתים קרובות בעין אחת, מלווה בדמעת מימית ולפעמים בתסמיני הצטננות - והיא כן מדבקת.
אבחנה ברורה פותרת גם את הוויכוח עם הגן, וגם חוסכת ימי היעדרות מיותרים.
תלוי אילו - וכאן חשוב להיזהר.
טיפות דמעות מלאכותיות או קומפרסים קרים בטוחים, ולעיתים מקלים משמעותית. לעומת זאת, טיפות "להלבנת העין" מכווצות כלי דם ומסתירות את הסימן במקום לטפל בו, ובשימוש ממושך אף מחמירות את האדמומיות.
וטיפות סטרואידים - לא לתת לילד בלי בדיקה. הן אכן יעילות בדלקת אלרגית, אבל בשימוש לא מפוקח הן עלולות לגרום לעליית לחץ תוך-עיני, ולהחמיר מאוד מצב שנראה כמו אלרגיה אך הוא למעשה זיהום. אם נשארו לכם טיפות ממרשם קודם - לא לחדש על דעת עצמכם.
כן, וזה אחד הדברים שהכי כדאי לעצור.
השפשוף משחרר עוד חומרים מעוררי גירוד - כך שהוא מקל לרגע ומחמיר מיד אחר כך. נוצר מעגל של גירוד ושפשוף שמגביר נפיחות ואדמומיות, ובמקרים כרוניים וממושכים שפשוף אנרגטי אינו חסר משמעות גם לרקמות העין עצמן.
מה שעובד במקום: קומפרס קר - מטלית קרה על העיניים העצומות לכמה דקות. זה מקל מיידית, ושובר את המעגל בלי תרופות.
כשהאלרגיה עונתית - לרוב כן, בערך באותה תקופה בשנה. זו לא בשורה רעה, אלא מידע שאפשר לעבוד איתו.
כשיודעים מראש מתי התקופה מתחילה, אפשר להיערך: להתחיל טיפול מונע לפני שהתסמינים מתפרצים, במקום לרדוף אחריהם. לילדים עם אלרגיה חוזרת זה ההבדל בין עונה קשה לעונה נסבלת.
יש סימנים שמחייבים בדיקה ולא המתנה:
כאב - להבדיל מגירוד. גירוד מטריד, כאב הוא סיפור אחר.
רגישות חזקה לאור, או ילד שמתקשה לפקוח את העין.
ירידה בראייה, גם קלה או זמנית.
הפרשה סמיכה ומוגלתית, שאינה אופיינית לאלרגיה.
בנוסף - אלרגיה עינית כרונית וקשה אצל ילדים אינה תמיד "רק מטרד", ובחלק מהמקרים היא מצריכה מעקב צמוד יותר. אם התסמינים חוזרים בעוצמה עונה אחרי עונה, שווה שהמצב ייבדק לעומק ולא יטופל רק בטיפות מן המוכן.
